עטיפת הספר ציפורים רעותחדש!

פרוזה · דני כהן חדש

ציפורים רעות

סוד אחד גדול. מרק שנעלם. ואיש שחוזה את מותו.

רומן על קיבוץ קטן בנגב, על סוד משפחתי ועל מהפכה אחרונה אחת.

יאיר הוא הבן הראשון של ״הנקודה״, קולקטיב שיתופי בנגב. למעשה הוא הבן השני שנולד, אבל לא עושים עניין משקר קטן שמשרת אידאולוגיה. יאיר ממלא את התפקיד שיועד לו מלידתו: להיות טרקטוריסט ולחרוש את האדמה, ומלבד זאת יש לו תפקיד סודי במערכת הביטחון, שניתן לו בזכות תכונה נדירה שניחן בה: היכולת לחוש ולראות תשובות ופתרונות לשאלות הרות גורל. מה פשר היכולת הזו ואת מי היא משרתת – את זה איש אינו יודע, ובוודאי לא יאיר. בגיל חמישים הוא מנהל אורח חיים סגפני, עובד את האדמה ומתנבא בחדר ביטחון מיוחד שהותקן עבורו בחדרו, בהוראת מפקדו וחברו משכבר הימים. אהבת חייו עזבה לפני שנים את היישוב וחזרה בתשובה, והוא בחר לחיות בגפו ולמלא את ייעודו – לעבוד ולעמול.

בעקבות גילוי מקרי של מעשה בגידה ולאחר שהוא חוזה במותו הקרוב, יאיר מחליט לצאת לקרב האחרון בחייו: הקרב על הערכים, על האידיאולוגיה, על החזון. בינתיים נעלמת מנהלת המטבח באורח מסתורי ואיתה ספר המתכונים, עורכת העיתון של היישוב יוצאת למשימת בילוש ושניים ממייסדי הנקודה נמלטים מבית הבריאות ומהשגחתו של הצוות הרפואי, גונבים טנדר ישן ומחליטים לחולל מהפכה, לא לפני שיחזירו את מנהלת המטבח ואת המרק המפורסם של יום שישי. משק כנפי הציפורים הרעות, השמועות והרכילויות, נשמע בשבילים ומלווה את ההתרחשויות ביישוב הקטן, שבו כולם מבינים, לעיתים באיחור, שמהפכות גדולות נבנות על אמיתות פריכות, גיליוטינה חדה ובקבוק של קוניאק צרפתי.

מזמינים בבוקפוד והתשלום מאובטח. הספר מודפס רק בשבילך ונשלח ישירות.

צורת הוצאה
כריכה רכה
עמודים
255
מידות
135 × 210 מ״מ
הוצאה
הוצאה עצמית (2026)
שפה
עברית
עריכה
נעה לקס
עריכה לשונית
דקלה קיי
עיצוב כריכה
דורית טלפז

טעימה מהספר

בלילה נפתלי שוחח באריכות עם טרקטור הפיאט האדום שפנסים לו עגולים ותלויים כעיניים של פר מתכת. חלום פקד אותו, והנה הוא ניצב ליד הבאר הנושנה ומהשמיים יורד סולם יעקב. השתוקק נפתלי להעיר את עצמו כי הבין שבתוך בדיה הוא נמצא, עשן מסתלסל מתהלך הוא, גופו לא גופו והסולם אינו סולם של ממשות.

קימט גופו וירד ממיטתו שבצריף, מבנה ראשונים מעץ אוסטרלי שהצמיד בעזרת מנוף אל סככת הברזל והפחים שהוקמה כדי לשמש מוסך עבור חברי הקיבוץ. מזג לעצמו כוס סודה מתוך הבקבוק עם הפקק החכם, מעין מכסה ואטם עם מגרעת שנפתח בשמינית הסיבוב ובלחיצה שגם אותו המציא, בנה ושכלל. בקבוק פלאים שהיה אוגר בתוכו את הסודה מבלי שיברחו הגזים.

התיישב לאיטו וחרקה משענת הכיסא. מישש את בטנו, שהייתה רפויה בשל הגיל אך דקה בשל עמלו ומזונו המדוד, השתעל, אסף ליחתו, ירק ושוב השתעל, אחר החל עושה את השגור עליו כשאין השינה באה עימו בידידות והחלומות מתנכרים לו: נטל מהמדף והחל מעלעל בספר התנ״ך.

המשך קריאה ←

תחילה קרא בזו השיטה: היה מאמץ את עיניו עד שכאבו, ורק אז משים על אפו את המשקפיים וקורא רק בראשית ברא ופרק ב', עושה קפיצה לסיפור מעשה הקורבן או סוד כוחו של שמשון או הקרב של הזונה עם הפתח הרחב ביריחו. אהב גיבורים שהיו עזים, נקשר לרעיון שהיו מתים על אמונתם. הוא, שבא לארץ ישראל לעשות גאולה, עדיין עז כארי, שהרי מהפכות הורגות את המהפכנים ומשאירות בחיים את השליחים. בשונה משלטון מושחת, שהורג את השליחים ומשאיר את הזוהמה לפרוח.

אילו היה מת על אותו קידוש השם של הרבולוציה, היה שווה קורבנו. מאחר שחַי, אין הדבר מביא את אידיאל הגשמת הגאולה, שהרי אידיאלים גדולים קיימים בזכות אנשים שלא צלחו מעשיהם לעשות קיומם. חשב עוד בזה ואחר פקפק גם בזה, שהרי אמר, אין עושה האדם מחשבות עומק דווקא לאחר שהתעורר משנתו. אולי נכון היה לו למות צעיר על משמרתו, אבל עכשיו, גם אם יחיה וגם אם ימות, אין האידיאל רוצה בו יותר.

חזר ועלה על יצועו. המיטה הייתה עשויה קרשים שהביאו לנקודה כדי לבנות מדפים וארון פרודוקטים. הוא דפק בהם מסמרים, הוסיף ודפק ומאז זו מנוחתו.

כיבה את מנורת הלהט האחת שהציב בתקרת הצריף ומאחר שאין לה מפסק מודרני, נדרש לסובבה לצד אחד כדי להאיר ולצד האחר כדי לכבות. אחר הניח את כובע הצמר על ראשו וניסה לחזור לאותו גשר שהופיע בשנתו בין השמש המעריבה לשמש הזורחת. עצם בחוזקה את עיניו, ושוב עלה והמשיך לרקוד לפניו אותו החלום בדיוק: ניצב הוא עצמו, נפתלי, אל מול טרקטור הפיאט האדום שפנסיו העגולים תלויים כעיניו של פר ממתכת, לצידו עמד סולם וראשו בשמיים וקול יוצא לעולם ומהדהד שרוצה לבוא עם נפתלי בדברים.

רוצה בי החלום כל כך, דיבר לעצמו בקולו תוך כדי חלום, מי אני שאסתיר פניי מעִמו? זרם נפתלי כמו נהר הירדן, כמו נהרות בבל, אבל מכיוון שאינו טרף קל גמלה בו ההחלטה: ידבר קודם הטרקטור את דברו, אחר כך נראה מה יהיה לי לומר.

עוד טעימות ←

המוציא והמביא מאז ומעולם של כל מכונה חקלאית בקיבוץ, קטנה כמכסחת דשא או עצומה כסימה, הוא נפתלי. על אף עשרות השנים שחלפו וגילו המופלג, עדיין נותר המכונאי שדעתו היחידה היא זו שקובעת. אפשר שתהיה טרקטוריסט ותיק, אחד משלנו, בשר מבשרנו, אך אין בזה מפתח להצלחה בקולקטיב. ידוע כי הנהגת מכונות כקוטפת כותנה, בוצרת, מכבשי קש, קומביין ופלטפורמות בעלי גלגלי ענק נועדה לבודדים השקולים, שהליכתם בטוחה ותקיעת כף ידם נחושה.

מאז נוסדה הנקודה ניתנה לנפתלי הסמכות העליונה למנות את המפעילים של מכונות הענק, ואין האספה הכללית, האלוהים שבשמיים, האימהות או האבות מתערבים בהחלטותיו.

נפתלי עוקב אחר מועמדים בולטים דרך התפתחותם מחברת הנעורים. על מזג קפריזי שואל את מדריכי הילדים והנוער, מביט בנסיעתם באופניים בשבילי המשק ובוחן איך הניחו אותם לצד החדר. משקיף על שחייתם ועל תנועת הגפיים בבריכה, על לבושם, על דיבורם במסכות החג, בוחן את הרגלי הפנאי וקורא את הקווים בכף ידם הימנית. מעין תחביב שפיתח.

· · ·

״בנקודה אצלנו...״ – כך פותחים אצלנו בסיפורי המקום, וכך ממשיכים לכנות את הקיבוץ הוותיק מאז יום הקמתו. הקיבוץ נוסד בקוצר רוח, משאית שמיהרה לגמור עניין שפכה אוהל וחלוצים בקצה של צינור מים, עם צריף אוסטרלי שנטה עת הרכיבו אותו על החול. את רצפות הבטון של הצריפים יצקו רק שנים ארוכות אחר כך, בניגוד להיגיון שלפיו קודם יוצקים ואחר כך מרכיבים.

הבוז היה הנדבך הבא לתקומת הנקודה. החלוצים העדיפו מסמרות ברזל מלובנים בלבבם ובלבד שלא ייצקו עליהם בוז ויאמרו בצריף שהם ״סיד כבוי״. מי שהקבוצה הטליאה בו את הסימן היה זכאי לחצוב נאום להגנתו, ואם לא זכה בלהבות הרוב קיבל שמונה גרוש לתחנה בבאר שבע ושמו נמחק ממחברת החברים.

מקצת הכבויים היו ״החולמים בהקיץ״ המעדיפים את הנמנום על העבודה, אחרים נחשדו באהבתם לממון הפרטי או למורדים שאינם מהפכנים דיים. אך מאחר שהיה עליהם לעבוד בפרך ועוצמת ידו וקולו של שומר הלילה הייתה ידועה, לא סיפק להם היום הפוגה לברוא מחשבות עודפות. מחזיק העששית שהיה גם סדרן העבודה של הקיבוץ היה נובח לכל עבר, ועמלם עשו כי צריך היה לעשות גאולה.

פעם רצו להכריז על אבא שלי ככבוי, כי אימא נכנסה להיריון וילדה את אחי הבכור יורם בניגוד למה שהיה מוסכם, שאין באים אצל הפות של האישה מבלי לקבל אישור הקבוצה להולדת ילדים. אבל גם העניין הזה נשכח, אבי לא קיבל את שמונת הגרוש להסתלק כי חלב סיפקה האם בכוחות עצמה. אחי הקטון התחבב על הקבוצה כשהיה שם כפו ביד כל חבר בחצר המאובקת, שהיו בה כבר חמישה אוהלים ושני צריפים, עד שנעלם בגיל שמונה שנים. נחפזו אחריו שלא עמד לספירת הלילה באוהל לקרוא בשמו, אבל תם והתחסל משנמצא גופו הרך בתחתית הבאר. האיר כברק ונעלם כברק.

רוצים לדעת מה קורה הלאה?לרכישה בבוקפוד
‏102.00 ‏₪לרכישה בבוקפוד